עו"ד שלומית משה

מאת עו״ד שלומית משה, שותפת מייסדת וראש מחלקת נדל״ן ואגודות שיתופיות

במשרד עורכי הדין DSM

אירועי ה-7 באוקטובר הוכיחו לכל מי שהיה לו עוד ספק בכך - הקיבוצים והמושבים סמוכי הגדר הם קו החזית וחבריהם נושאים בנטל בטחוני קיומי למדינת ישראל. את חוב ה-7 באוקטובר לעולם לא תוכל מדינת ישראל לפרוע אך חובתה הראשונה במעלה היא להקנות בטחון ולהבטיח המשכיות ויציבות לחברי הישובים הללו שעמדו לבדם, חשופים לזוועות הטבח הנורא.  

ב- 7.10 הפקירה מדינת ישראל את תושבי הקיבוצים והמושבים בדרומה. ביום הנורא הזה, היו הישובים האלו קו הגנה ראשון ובלעדי שעות ארוכות ואכזריות שבמהלכן נשים וגברים, תינוקות וקשישים חשופים למעשי טבח ברוטליים, זועקים לשווא לכוחות הבטחון שלא מגיעים, משלמים במחיר הכואב מכל את מחיר הצלתם על מי שמתגורר צפונה מהם.

ההפקרות שהיתה - אסור שתהיה. וגם אין זו הפקרות חד פעמית – זו הפקרות מובנית ורב מערכתית. מדינת ישראל מפקירה את חברי הקיבוצים והמושבים כבר שנים בכל היבט שהוא. בגריעת תקציבי מיגון חינוך ופיתוח, בזלזול בתרומה לבטחון השוטף, בהדרתם ממעגל מקבלי ההחלטות, בהסתה שלוחת רסן עד כדי הפיכתם ל׳נדלניסטים׳ במחיקת תרומתם לתרומה, לחברה, לחקלאות ולבטחון המדינה מראשית הקמתה ועד היום. הכפישה והסיתה ואת מחיר מחדליה - הם שילמו בדם ונפש.

ההפקרות הזאת ממשיכה גם היום כאשר המדינה כושלת במשימתה הברורה והחשובה מכל -תמיכה וחיזוק הישובים שעל גבולה הדרומי והבטחת יציבותם. אפילו מהזוועות והקורבנות הכבדים לא למדה ממשלת ישראל ושלוחתה רשות מקרקעי ישראל (רמ״י) דבר וחצי דבר. לתפיסתה, ׳המדיניות שהיתה היא שתהיה׳ והמשמעות היא שההפקרות שהיתה היא שתהיה.

רמ"י, כמו גופי ממשלה אחרים שקפאו וכשלו, נותרת במחדלה. גם אחר שהוכו באכזריות באסון הגדול ביותר שארע מאז הקמת המדינה, נותרת רשות מקרקעי ישראל מתנשאת וחשדנית לגבי זכויות המתיישבים, מסרבת לקדם הליכים לחיזוק תחושת היציבות והשייכות של בני הקיבוצים והמושבים לישוב מגוריהם ומונעת קידום העברת הבעלות בקרקעות לידיהם. בכך, בניגוד מוחלט לתפקידה לפעול לחיזוק ההתיישבות, תוקעת רמ״י גלגלים בהליכי שיקום ישובי העוטף בחבל ארץ שגבולותיו אינם שנויים במחלוקת ושתרומת יושביו לצרכיה החיוניים ביותר נחרטה בכאב.

אם חפצה מדינת ישראל להשתקם ולהבנות, אזי אחד הצעדים הראשונים שעליה לעשות הוא  להסדיר את הסאגה הבלתי נגמרת של זכויות הקיבוצים והמושבים שבגבולה הדרומי על הקרקע. אסדרה כזו נדרשת משום ההכרח לתקן את האיוולת שבעטייה תקועים המהלכים עשרות שנים, משום שזה חיוני מבחינה בטחונית ויותר מהכל – אסדרה כזו נדרשת בגלל חוב מוסרי לציבור הזה. ציבור שנתן יותר מכל, הוכפש, הופקר לדמם. ציבור שימשיך לתת. וכן. אסדרה כזו הכרחית גם כבסיס למדיניות ראויה ארוכת טווח, כזו שמבינה למדינת ישראל דרושה התיישבות קבע בגבולה הדרומי של המדינה התיישבות מעוגנת בזכויות במקרקעין, ניתן לתכנון, מכירה ולהורשה, כזו שתעניק יציבות והמשכיות לאלו שבחרו להתיישב שם.

זו השעה. היא כמעט מאוחרת מדי. די למדיניות רמ"י המהווה בפועל חסם בדרך לעידוד השיקום, ההתיישבות והצמיחה באזורים הללו כזו. די למדיניות שמחד מפרידה בין בני המושבים לבין בני הקיבוצים כדרך להמשיך ולשלוט בקרקעות ומאידך מבטלת את תרומתם לחוסנה של המדינה. על ממשלת ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים לקראת תקומה. חובתה ליצר מציאות חדשה כמעט בכל תחום ובראש ובראשונה במציאות חייהם של יושבי הישובים הללו וכשלב ראשון להבטיח את  מעמדם של תושבי הקיבוצים והמושבים ואת יציבות הישובים ולהוביל מהלך מרכזי ומשמעותי במסגרתו תעוגן הבעלות בשטחי המגורים למתיישבים באזורים הללו.

אגב כך חובה לציין - ארגוני "צדק חלוקתי", אשר בעבר הביעו התנגדות נחרצות למהלך המוצע, לא הביעו עד כה עמדתם בעניין, אני רוצה לקוות ששתיקתם נובעת מהרצון לעבד את מדיניותם המוצהרת בעבר לאור האירוע הטקטוני שחוותה מדינת ישראל – פריצה והפקרת גבולותיה לצד טבח אכזרי שבוצע במתיישבי האזור, אזור מוכה אסון, הגדול בתולדות מדינת ישראל. הם לא יהיו הארגונים היחידים שלצד ממשלת ישראל ורמ״י - מוטב ״שיחשבו מסלול מחדש״.

הכותבת הינה -   שלומית משה, עו"ד , ילידת  מושב עמי עוז (בעוטף), שותפת מייסדת וראש מחלקת נדל״ן ואגודות שיתופיות במשרד עורכי הדין DSM ויועצת משפטית של התאחדות חקלאי ישראל