עו"ד יגאל דנינו
בשלהי 2007 התחוללה מהפכה בשטח הביטוח הפנסיוני בישראל. שר התמ"ת דאז, אלי ישי, חתם על צו[2] המרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין אירגוני המעסיקים וההסתדרות, ובכך החיל על כל העובדים והמעבידים בישראל משטר פנסיה חובה החל מיום 1/1/2008 ("צו ההרחבה הפנסיוני״).
[במאמר מוסגר: קצת תמוה שמהפכה בקנה מידה כזה, לה נודעת השפעה עצומה על יחסי העבודה ועל איכות חייה לעת פרישה של מיליוני עובדים נעדרי הסדר פנסיוני כלשהו, הוסדרה באמצעות צו הרחבה של הסכם קיבוצי – הנמצא בתחתית סולם אמצעי הרגולציה – ולא בחקיקה ראשית. אולי כעת, משהושלמה המהפכה, הגיעה העת לחוקק חוק פנסיה חובה.]
צו ההרחבה הפנסיוני הביא בכנפיו בשורה חדשה: כל עובד במשק שאין לו "הסדר פנסיה מיטיב" יהיה זכאי להסדר פנסיוני לפי תנאי הצו החדש.
כדי לרכך את התנגדות המעסיקים, נקבע כי גובה ההפקדות (של המעסיק ושל העובד) ידורג על פני שש שנים (2012 – 2008) עד אשר סה"כ ההפרשות יגיע לרמה סופית של 15%, רמה הנמוכה מהרמה המקובלת של התוכניות הפנסיוניות הרגילות.
צו ההרחבה הפנסיוני פירט את שיעור ההפרשות למעביד ולעובד לפי שנים :
| סה״כ | הפרשות מעביד סה"כ לפיצויי | הפרשות עובד | הפרשות מעביד | החל מ- |
| 2.5% | 0.833% | 0.833% | 0.833% | 1.1.2008 |
| 5% | 1.68% | 1.66% | 1.66% | 1.1.2009 |
| 7.5% | 2.5% | 2.5% | 2.5% | 1.1.2010 |
| 10% | 3.34% | 3.33% | 3.33% | 1.1.2011 |
| 12.5% | 4.18% | 4.16% | 4.16% | 1.1.2012 |
| 15% | 5% | 5% | 5% | 1.1.2013 |
בשנת 2011 פורס צו[3] חדש המבטל את הצו המקורי משנת 2007 ("הצו החדש"). הצו החדש הוסיף מדרגת הפקדה נוספת החל מיום 1/1/2014 המעלה את שיעור ההפרשות הכולל ל – 17.5%.
| סה״כ | הפרשות מעביד סה"כ לפיצויי | הפרשות עובד | הפרשות מעביד | החל מ- |
| 17.5% | 6% | 5.5% | 6% | 1.1.2014 |
טרם ביטול צו ההרחבה המקורי ועדכון מדרגת ההפרשות האחרונה היה ברור כי ההסדרים הפנסיוניים המקובלים (קרן פנסיה ותיקה, קרן פנסיה חדשה וביטוח מנהלים) הינם עדיפים על ההסדר הפנסיוני שנקבע בצו, ולכן הם בגדר "הסדר פנסיה מיטיב". משמע, הוראות הצו אינן חלות על עובד שיש לו הסדר פנסיוני רגיל.
[1] שותף במשרד עורכי דין חכם אור-זך. תודה לגב' איילה אבני, יועצת ביטוח פנסיוני, על הערותיה המועילות.
[2] צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז– 1957.
[3] צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז– 1957.
ברם, מדרגת ההפרשות האחרונה שנקבעה בצו החדש (6% מעביד, 5.5% עובד, 6% מעביד לפיצויים), יצרה מצב שבו הפרשות העובד והמעביד בחלק מהסדרי הפנסיה הרגילים נמוכות מהשיעורי הקבועי בצו החדש.
דוגמא: לשלומית יש ביטוח מנהלים משנת 2003 הכולל הפקדות כדלקמן : 5% מעביד לתגמולים , 5% עובד לתגמולים , 8.33% מעביד לפיצויים , ובנוסף המעסיק רוכש עבורה ביטוח אובדן כושר עבודה בשיעור 0.5% (סה"כ מעסיק 5.5%). עד 31/12/2013 לא היה חולק כי הסדר זה הוא בגדר "הסדר פנסיוני מיטיב", שכן הפקדות המעביד והעובד הם בהתאמה לשיעורי האמורי בצו. האם כעת חלה על המעביד ועל העובד החובה להגדיל את ההפרשות כך ששיעור הפקדות המעביד יעלה ל – 6% ושיעור ההפקדות של שלומית יעלה ל –5.5%? ובאופן כללי יותר, האם הצו החדש משפיע גם על ההסדרים הפנסיוניים הרגילים , "המיטיבים"?
לשם מענה לשאלה זו הבה נבחן את הוראות הצו ולשונו:
הצו המקורי קבע רשימת תנאים שדי בהתקיים אחד מהם כדי שהצו לא יחול. בסעיף 4.א נקבעה רשימה של חמישה תנאים[4] שהם כולם מהווים "הסדר פנסיה מיטיב" לעומת צו ההרחבה הפנסיוני. לשון אחר, עובד שנהנה מהסדר פנסיוני עדיף על זה שנקבע בצו – הוראות הצו לא תחולנה עליו.
והנה, בא הצו החדש (סעיף 4.א.1) וביטל ארבעה מתוך רשימת המקרים[5] ותחת זאת המיר אותם בתנאי אחד שבקיומו לא יחול הצו: "לא יראו בשיעור הפרשות לקופת גמל, הנמוך מ – 17.5% משכר העובד, הסדר פנסיה מיטיב". למקרא הוראה זו ניתן לומר כי מכלל לאו אתה למד הן . דהיינו, כי ככל ששיעור ההפרשות הכולל הוא 17.5% או גבוה מכך , הרי שזהו הסדר פנסיוני מיטיב, ולכן הצו לא חל. סעיף זה מתמקד בשיעור ההפרשות הכולל.
לזאת יש להוסיף כי משרד הכלכלה טרח והכין טבלה המרכזת את התוכניות הפנסיוניות המהוות "הסדר מיטיב" שכותרתה "חובת ביטוח פנסיוני מכח צווי הרחבה – "הסדרים מיטיבים "6. בטבלה המופיעה באתר המשרד, מפורטים הסדרים פנסיוניים מיטיבים , לרבות כאלה ששיעור ההפרשה הכולל בה הינו 17.5%, ואול שיעורי ההפרשות ה 5% מעביד + 5% עובד.
מהאמור עד כאן עולה לכאורה, כי ככל ששיעור ההפרשות הכולל אינו נופל מ 17.5%, הרי שלפנינו הסדר פנסיה מיטיב. גם פרשנות תכליתית מוליכה למסקנה זו, שהרי צו ההרחבה נועד במוצהר להחיל הסדר פנסיה על עובדים שאין להם הסדר כזה, ואין תכליתו לשפר את תנאי הסדרי הפנסיה הקיימים. ע"פ פרשנות זו, במקרה שבו סה"כ הפרשות המעסיק לטובת העובד, כולל לפיצויים , שוות או עולות על הקבוע בצו (12%), הרי יש בכך כדי להיטיב עם העובד ביחס למינימום הקבוע בצו, ואין לדקדק בשאלה כיצד מתחלקות הפרשות המעסיק בין תגמולים, פיצויים ואובדן כושר עבודה.
ואולם הדיון לא מסתיים כאן. סעיף 5.א לצו החדש מוסיף וקובע: "למען הסר ספק, מובהר, כי במקרה שבו שיעורי ההפרשות לתגמולים (חלק העובד וחלק המעביד) נמוכים מהשיעורים הקבועים בטבלה שבסעיף 6ד' לצו זה, ההגדלה של שיעורים אלה, תעשה בהתאם לשיעורים ולמועדים המפורטים בטבלה. האמור יחול ג במקרה שבו שיעור ההפרשות לפיצויי פיטורים נמוך מהקבוע בטבלה[7]
סעיף 5.א. יורד לרזולוציה של שיעור ההפרשות לפי הרכיבים השונים . מלשון הסעיף עולה כי חלה חובה להשוות את גובה ההפרשות בכל רכיב ורכיב לאמור בטבלת ההפרשות שבצו. סעיף זה קובע שיעור הפקדות מינימלי של 6% למעסיק וכן 5.5% לעובד (סה"כ 11.5%). שיעור נמוך מזה איננו בגדר הסדר פנסיה מיטיב.
[4] סעיפים 4.א (1) – 4.א (5) לצו ההרחבה הפנסיוני.
[5] סעיף 4.א (5) הדן בפנסיה תקציבית הושאר בתוקף.
[6] http://www.moital.gov.il/NR/exeres/D7DE173D-2EAD-41DF-A1AA-3440F0BB4900.htm
[7] פסקה זו מופיעה בנוסח דומה גם בצו המקורי.
פרשנות מילולית דווקנית של סעיף 5.א מחייבת אפוא את המסקנה כי החל מיום 1/1/2014 הפרשות המעביד לא יפחתו מ – 6% (ועוד 6% לפיצויים) והפרשות העובד לא יפחתו מ – 5.5%.
בשלב זה יש להבהיר את המשמעות של הפרשות חלקיות ולא מלאות: מעביד שיפקיד רק חלק מההפקדות המחויבות לפי הצו (ואחריות זו חלה גם על ניכוי חלקו של העובד כדין) עלול להיחשף לתביעות של העובד ו/ או שאריו ו/או יורשיו ו/או קרן הפנסיה. התביעה יכולה להיות בגין הפרשי הכספים שלא הופקדו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, פיצויים הלנה, אובדן רווחי בשל אי הפרשה במועד, זכויות פנסיה נמוכות, פנסיית נכות ו/או פנסיית שאירים[8].
לפי הפרשנות המחמירה, מעביד שהפריש עד 31/12/2013 פחות מ – 6% (כולל רכישת א.כ.ע), חלה עליו חובה החל מיום 1/1/2014 להשלים את ההפרשה ל – 6% .
בדוגמא שהבאנו מעלה, לו היה המעסיק מציע לשלומית שתי אופציות לבחירה: האחת 5+5+ 8.33 והשנייה לפי הצו החדש 6+5.5+6, מהי האפשרות העדיפה לה? ניתן לומר שהאפשרות הראשונה עדיפה כיוון שבה המעביד מפריש 13.33% ואילו בשנייה הוא מפריש רק 12%. אלא, שייתכן ששלומית תעדיף דווקא את האפשרות השנייה, כיוון באפשרות הראשונה המעסיק יכול למשוך חזרה 2.33% מההפרשות לפיצויים במקרה שיחסי העבודה נסתיימו ללא זכאות לפיצויי, ואילו באפשרות השנייה המעסיק יצטרך להשלים 2.33% לפיצויים במקרה שיחסי העבודה נסתיימו בנסיבות המחייבות תשלום פיצויים. האפשרות הראשונה תהיה עדיפה באופן ברור רק אם יוחל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים על כל ההפרשה לפיצויים, ולא רק על 6% (ולענ"ד זהו צעד מתבקש משיקולי ביטחון סוציאלים ולאור התפתחות הפסיקה בעניין). לכך יש להוסיף את השאלה האם כדאי לשלומית להפריש חצי אחוז נוסף מהכנסתה לטובת הפנסיה. התשובה לכך היא סובייקטיבית ותלוית העדפה אישית.
לסיכום, ראינו אם כן, כי בסוגיה הנדונה צו ההרחבה ניתן לפרשנות לכאן או לכאן, ועל כן, כל עוד לא ייזום משרד הכלכלה תיקון של צו ההרחבה, יש להמתין למוצא פיו של בית הדין לעבודה במקרה שיבוא לפניו.
למעסיק שמבקש להיות על הצד הבטוח, ולהגדיל את שיעור ההפקדות בהתאם לטבלה שבצו (ובכך להגדיל את הוצאות העסק) נוכל להמליץ על מספר אפיקי פעולה אפשריים:
- להקטין את היקף ההפרשות לפיצויי פיטורים לעובדים חדשים עד לרמה המינימלית של 6% ובכך לפצות את עצמו על הגדלת ההפקדה לתגמולים ולאובדן כושר עבודה (יש לבחוןו חוקיות המהלך בהתאם למצב ההסכמים באותו מקום).
- במקרה שבו תוכנית הפנסיהה נהוגה אצלו כוללת הפרשה בנפרד עבור רכיב אובדן כושר עבודה, יכול המעביד לחסוך או לצמצם את עלות ההפרשה הזו, שכן בתוכניות הפנסיה החדשות ניתן לרכוש ביטוח אובדן כושר עבודה במסגרת ההפרשות לתוכנית עצמה, כחלק מההפרשה לתגמולים, ועד לגובה של 35% מהפרמיה הכוללת (עובד ומעביד). במילים אחרות, הוא רשאי להנהיג עבור עובדים חדשים תוכנית פנסיונית שבה רכישת ביטוח מפני אובדן כושר עבודה נעשית במסגרת ה – 6%.
באשר לשלומית, מה האפשרויות העומדות בפניה? כאמור, ע"פ הפרשנות המחמירה חלה עליה ועל המעביד חובה להגדיל את ההפרשה בחלק העובד לשיעור 5.5%, ובכ להגדיל את החיסכון הפנסיוני שלה ולהפחית את ההכנסה הפנויה שלה כיום.
מאמר זה משקף את דעתו של הכותב ואיננו תחליף לחוות דעת מחייבת.
[8] דב"ע נג 8-6 טלמור נ' מדינת ישראל, פד"ע 535, ע"ב 5525/05 מונטיא נ' איי.אס.אס משמורת בע"מ
