עו"ד יגאל דנינו

המתח בין הרצון להגדיל את פריון העובד לבין הצורך של כולנו לקיים חיים משפחתיים מלאים ממשיך להעסיק את בתי הדין לעבודה.

לאחרונה גובר השיח הציבורי סביב הרגלי העבודה שהשתרשו בישראל בעשורים האחרונים.  בדורות הקודמים נחלקה היממה לשלושה חלקים עיקריים: שליש לעבודה, שליש לפנאי ושליש לשינה. העובד השכיר נהג להשכים קום לעבודתו, ולאחר יום עבודה בן שמונה שעות היה שב לביתו בשעות אחה"צ, לבילוי בחיק משפחתו ופרישה מוקדמת למנוחת לילה טובה. מציאות תעסוקתית זו עוגנה בחוק שעות עבודה ומנוחה שנחקק בשנת 1951. חוק זה קובע כי ככלל, יום עבודה יימשך 8 שעות, ושבוע עבודה רגיל לא יעלה על 43 שעות. החוק אוסר על העסקה בימי מנוחה ובחגים.

בעשורים האחרונים השתנתה מציאות זו ללא הכר. בעולם התעסוקה הנוכחי עובדים ועובדות רבים שבים מעבודתם לביתם בשעות החשיכה, בתקווה לבלות זמן איכות קצר עם הילדים בטרם יירדמו, ולאחר שהקריאו לפעוט סיפור לפני שינה, פותחים את המחשב הנייד (שקיבלו מהעבודה) וממשיכים את יום עבודתם.

חוק שעות עבודה ומנוחה קובע מנגנון המייקר עבור המעסיק את העסקת העובד מעבר לשמונה השעות המסורתיות, וזאת על מנת להפוך העסקה מעבר לשעות הרגילות לבלתי משתלמת עבור המעסיק,  ומן הצד השני נועד לפצות את העובד על נכונותו להקדיש מזמנו מעבר לסטנדרט הנקוב בחוק. אלא שהחוק שנחקק לפני 6 עשורים מפגר אחר המציאות ונוצר כורח להתאימו למציאות החיים המשתנה. הנה שתי דוגמאות.

יולנדה גלוטן, עובדת זרה מהפיליפינים, באה לישראל לפני כעשר שנים על מנת לעבוד בסיעוד.יולנדה התגוררה בביתה של המטופלת וכמקובל, השגיחה וטיפלה בה 24 שעות ביממה, עשתה את עבודות הבית, ובשעות הפנאי שלה גם נחה ואירחה חברות. לאחר תום שנת עבודה, הגישה יולנדה תביעה נגד המעסיקה ובה תבעה, בין היתר, גמול שעות נוספות. תביעה זו התגלגלה בארבע ערכאות ורק לפני שבועות מספר ניתנה החלטה סופית בדיון נוסף של בג"צ (דנג"צ 10007/09). בג"צ, בהרכב מורחב של 9 שופטים, קבע, לא בלי מחלוקת, כי חוק שעות עבודה ומנוחה איננו חל על עובדי סיעוד. הנשיא גרוניס קבע כי לביהמ"ש אין את הכלים והידע המקצועי הדרוש להכרעה בסוגיה סבוכה זו, וכי הדרך היחידה להסדרתה היא באמצעות חקיקה של הכנסת, שבידיה הכלים לחקור את כל האספקטים הרלבנטיים ולנסח פתרון מאוזן. נקבע כי אוכלוסיית העובדים הזרים העוסקים בסיעוד הינה חלשה וראויה להגנה, אך מאידך גם אוכלוסיית המטופלים הסיעודיים הינה חלשה, והטלת הנטל הכלכליהמלא הכרוך בתגמול שעות נוספות וימי מנוחה עלולה לשלול מהם את היכולת להעסיק מטפלים סיעודיים ובכך לפגוע קשות ברווחתם ובאיכות חייהם.

ומן העבר השני, עובדי היי-טק. בתי הדין לעבודה פסקו כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל גם על עובדי היי טק, על אף השכר הגבוה ומידת העצמאות הגבוהה הנהוגה בתחום זה. בעקבות זאת, הוקמה לפני כשנה וועדה ממשלתית  לשינוי חוק שעות עבודה ומנוחה. הוועדה בחנה, בין היתר, טענות של מעסיקים וחברות היי טק כי החוק מיושן ואיננו יכול לחול על עולם ההיי-טק. לטענת המעסיקים, בעולם הגלובלי בו אנו חיים, נדרשים העובדים לקיים קשרי עבודה טרנס אטלנטיים בשעות שאינן מקובלות. לגישתם, עובדי היי-טק נהנים ממידה גדולה של אמון ועצמאות, ולכן אין להחיל עליהם את המסגרת הקשוחה של החוק. אחד השינויים בהם דנה הוועדה הוא לשמור על תקרת השעות המותרת כיום (186 בחודש, 43 בשבוע), אך לאפשר חלוקה גמישה יותר של שעות העבודה על פני ימי החודש. לפני כשלושה חודשים פוזרה הוועדה בלחץ ההסתדרות, אך יש להניח כי לא נאמרה המילה האחרונה בעניין זה.

המאמר איננו תחליף לייעוץ משפטי.